קוראים לי קרנית ואני מכורה. מכורה לאופנה.

כן, אני מודה. אחרי שנים של אינספור הכחשות למינהן, נסיונות להתעלם מחלונות ראווה, אני לא מצליחה. והיום, אני מודה, מודה שאני מכורה ואני אפילו גאה.

אני גאה שבחדר הארונות שבביתי, על המדפים, על הקולבים, בין עשרות קופסאות, עומדות להן לא מעט זוגות נעליים, תיקי מעצבים, פריטי לבוש ואקססוריז צבעוניים. מותגים ומעצבים, מוכרים יותר לצד מוכרים פחות. האמת, אני חושבת שהכל תלוי במיקס אנד מאטץ' הנכון. פריט יוקרתי לצד פריט זול שלא יראה צ'יפי מידי ויהרוס את הקסם של ההופעה. זה הסוד, זה הסוד באופנה.

כבר חודש עבר, מאז אותה תצוגה בלתי נשכחת בשבוע האופנה הפריזאי. ראשון, 10 בבוקר, 4 באוקטובר, מזג רוח אירופאי, קור חודר לעצמות וניחוח, ניחוח של אופנה, ולא סתם אופנה, ניחוח של קוטור. ואכן, הריח הוא אחר. בלתי מוסבר. בלתי מושג.

הכל התחיל במייל ולאחר מכן בשיחת טלפון, בה התוודעתי לכך ששמי נכלל ברשימת המוזמנים לתצוגה- התצוגה של השנה. קארל לגרפלד, אביב קיץ 2010. "זה לא אמיתי", אמרתי לבן זוגי שיחיה, שאחר כך יודה בזה.

נחתתי בפריז בחמש לפנות בוקר, עם מזוודה גדושה באינספור פריטים אבל עם מועקה שאין לי מה ללבוש לכזאת תצוגה..המוח לא הפסיק לשאול את השאלה ולהרהר בזה שאין לי תשובה. המציאות ככה היה נראה, לא פשוטה.

פריז, שיק, אירופה, ריח, סטייל, נקי, קלאסי, אנשים יפים, עקבים, חלונות ראווה, ארכיטקטורה, כיכרות, אייפל, שאנז אליזה, פראדה, שאנל, לאנוון, מרני, גוצ'י, לואי ויטון....תעצרו אותי, אני רוצה לגור כאן...

חזרתי לעצמי, ותוך שיטוט בשכונת סאן ז'רמן, גילית בפאתי אחד הרחובות בוטיק מקסים וקסום בשם "אבו דאבי", שמציע אוסף של פרטי אופנה ואקססוריז שונים, המתפרס על פני 2 קומות. והמוכרות, מבינות עניין. ברגע שספרתי להן שאני צריכה שמלה לתצוגה...שוב, התצוגה...הן לא היססו וידעו לייעץ נכונה. ואז ראיתי אותה. שם היא עמדה לה על קולב, בודדה בין אוסף של פריטים,כמו פרח בתוך זר של פרחים,  נוצצת וקוראת לי. ידעתי מיד, זאת השמלה לתצוגה.  60 יורו היא עלתה והיא בהחלט עשתה את ההופעה.

במהלך שיטוט בזארה פריז מצאתי, בין אלפי פריטים שונים, חגורת מותן  נוצות, שהתאימה בדיוק בצבעוניות להשלמת  הטוטאל לוק. מהארץ, הבאתי איתי נעלי עקב סטילטו של "בינגו". ואת ה-מעיל.

שוב, הכל עניין של מיקס אנד מאטץ'.

העונה, הן כאן ובגדול. הפרוות. אי אפשר להתעלם מנוכחותן. והן אינן פוסחות גם על הומלסים ברחובות פריז שנראה כי שומרים על דיוק ועדכון אופנתי ועוטים על עצמם גם מעילי פרווה.

וכך למורת רוחו של בן זוגי (שיחיה), מעיל הפרווה הלבן של קוקאי כ''כ התאים לי להופעה שהפכתי להיות קורבן. קורבן של עונה. לאחר שירדתי מהמונית בפלאס דה לה קונקורד, לכיוון "ז'רדין דה טולריס" מקום התצוגה, הפכתי להיות הקורבן של המפגינים נגד הפרוות.

פילסתי את דרכי בין המפגינים כשבאוזני מהדהד ה "u don’t care " ונכנסתי לאוהל הגדול והשחור, להיכל של התצוגה. שורה שנייה, קרוב ליציאת הדוגמניות, חושך, עיתונאים ועורכי האופנה הכי נחשבים, לצד ריאנה וקייתי פרי ושאר סלבס וכוכבנים, התיישבתי ורעדתי, חסרת מילים ומאושרת מהחיים. כבר חודש שאני לא מצליחה לתאר במילים את החוויה הזאת, של פעם בחיים, של שבוע האופנה הראשון בחיי.

 אני באמת מאחלת, לכל אלו שחיים ונושמים אופנה, שרואים באופנה כמקצוע-תחביב-דרך חיים-עולם-אהבה, אני מאחלת לכם  חוויה כזאת, של פעם בחיים.

מוקדש באהבה לחבריי ה-Addicted Fashion .